יש אנשים שחלוף השנים ושינויי הזמנים רק מחדדים את גדולת אישיותם.
יש אנשים שדרכם ופועלם ממשיכים להדהד ולהשפיע גם דורות לאחריהם.
יש אנשים שעומק חזונם קונה להם מקום של נצח במורשתה של אומה.

בנימין זאב הרצל הוא אחד מאותם יחידי סגולה.

148 שנה חלפו מאז נולד בבודפשט אחד היהודים המשפיעים ביותר בעידן המודרני, 104 שנים עברו מאז נאסף אל אבותיו – ובכל השנים הללו לא קהתה ולו במאום תרומתו האדירה של האיש המיוחד הזה לעמו ולימים גם לארצו.

אם הציונות לא ממש נולדה על ברכיו של הרצל, הרי שהיא לפחות הפכה מעשית, תכליתית והחלטית יותר מאז הופעתו.
האיש שהיה עיתונאי ומשפטן וסופר ומחזאי היה גם – ואולי בראש ובראשונה – רץ למרחקים ארוכים. מי שכבר בסוף המאה ה-19 היטיב לשרטט את דמותה של המדינה היהודית, מי שכבר לפני יותר ממאה שנה דיבר על חשיבותם של דגל לאום ושל גבולות מוגדרים, מי שהלך נגד הזרם עד שתפישתו הייתה לזרם עצמו.

אם אליעזר בן יהודה, בן דורו, החייה את השפה העברית, הרצל החייה את הציונות והעניק לה מעוף וסיכוי של ממש.