בימים בהם ניפוץ מיתוסים והתנערות מערכים הופכים למחזה שכיח כל-כך,
בזמנים בהם ההתכחשות למסורת ולשורשים מוצאת את ביטויה ברבים מתחומי חיינו,
בתקופה שבה ה-אני וההווה נראים משמעותיים בהרבה מאשר ה-אנחנו והעבר –
גם בעיתות אלו נותר יום הזיכרון לשואה ולגבורה יום קדוש ומשמעותי לכל יהודי באשר הוא.
גם ביום הזה, שבו זכר המאורעות ותיאור הזוועות תופס מקום מרכזי בסדר היום,
גם ביום הזה, שבו שורותיהן ההולכות ומידלדלות של ניצולי השואה מקבלות תשומת לב מיוחדת,
גם ביום הזה, שבו העדויות מן התופת האיומה נידמות כמוחשיות וחיות כל-כך,
גם ביום הזה, נותרת שואת יהודי אירופה בלתי נתפשת, בלתי מובנת ובלתי ניתנת לעיכול.
כי איך ניתן להבין מה הופך אומה שלמה לתעשייה משומנת של מוות וקטל?
איך ניתן להבין מה גורם לאדם לאמץ לעצמו התנהלות אכזרית ושיטנית כלפי זולתו?
איך ניתן להבין כיצד מעוורות שינאה ואיבה עיני רבים כל-כך למשך זמן ארוך כל-כך ורצחני כל-כך?
איך ניתן להבין מה מסוגלות דעות קדומות וגזענות משולחת רסן לעולל למיליוני בני אדם חפים מפשע?
גם בחלוף שישים ושלוש שנים מאז ניגפה מכונת ההשמדה הנאצית בפני בעלות הברית, נותרו השאלות הללו נטולות כל מענה. ספק רב אם יימצא להן, גם בעתיד, הסבר או פירוש. "הפיתרון הסופי" יוותר לנצח נצחים בלתי ניתן לפיתרון או לפיענוח.